פרשת ויקרא – מה הריח שלנו?

הביטוי "ריח ניחוח", מופיע פעם ראשונה אחרי שנח מקריב קורבנות לאחר המבול (בראשית ח, כא): "וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ, וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ: לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו". יש באדם כוחות רוחניים (מלשון ריח) וכוחות יצריים.

גם בבריאת האדם כתוב (בראשית ב, ז): "וַיִּיצֶר ה' אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים".
יש באדם יצירה ונפיחה. יש בנו גם יצרים החלק שמגיע מהאדמה, וגם נפיחה (נשמה) החלק הרוחני שה' נפח בנו, זה הריח שלנו.

יצחק אבינו זכה לקבל את חוש הריח. הוא מנסה לזהות את בנו באמצעות הריח (בראשית כז, כז): "וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה'". חז"ל מבארים, שיצחק מריח את ריח גן עדן שנכנס עם יעקב בנו. הוא מזהה את החלק הרוחני של בנו, ומייעד לו את הברכה.

בליקוטי מוהר"ן (תורה ב) מובא שגם המשיח יריח את האנשים: "כי עיקר כלי זיינו של משיח הוא התפלה. שהוא בחינת חוטם... כמו שכתוב "והריחו ביראת ה'"... כי עיקר הריח תלוי בטהרה. כמו שאמרו חז"ל (סוטה מח, א) משבטלה הטהרה בטלה הריח".

קורבן זה מלשון התקרבות. כשאנו רוצים להתקרב אל ה', אנו צריכים להנעים לו את ריחנו. ואז ה' מצדו כביכול מסניף אותנו ואומר לנו אני מריח אתכם, נהנה ממכם וזה עושה לי נחת.

המיוחד בריח שלא רואים אותו. גם בהקרבת הקורבן ה' לא חפץ בקורבן עצמו, אלא בריח שלנו, במה שמסתתר מאחורי הקורבן.

בתפילה שנזכה להפיץ את ריחנו הטוב בעיני ה', ויקוים בנו (שיר השירים פרק ד, י-יא): "מַה טֹּבוּ דֹדַיִךְ מִיַּיִן, וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ מִכָּל בְּשָׂמִים... וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹן" עם ביאת (איכה ד, כ): "רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה'".